in , ,

שכנים שהם חברים, חברים שהם שכנים. השכונה השיתופית הראשונה בישראל יוצרת קהילה עוטפת ומחבקת

מה כבר ביקשתי? להרגיש שייך לקהילה מחבקת, בדיוק כמו פעם. לגדל את הילדים על ערכים של אחווה, במקום ניכור. השכונה השיתופית הראשונה בישראל מציעה חזון שאפתני, ומתכננת לעמוד בו.

אני רוצה לגדל את הילדים שלי בסביבה מחבקת ותומכת. נמאס לי מזה שלא אומרים שלום במעלית לשכנים, ומזה שהורים מהכיתה של הילד אפילו לא מזהים אותי ברחוב.
ואם להיות יומרני, הייתי רוצה גם למצות את הפוטנציאל האישי שלי, במקום שמאפשר לי להתפתח. אם מסתכלים על החיים בעיר סואנת ומנוכרת, נראה שהערכים שהיו חשובים לנו בעבר, פשוט הולכים ונעלמים.

בחזון אחרית הימים שלי, אני רוצה לקבל את כל מה שטוב בשכונה 'של פעם' – החברות האמיצה בין המשפחות, עזרה וערבות ההדדית בין שכנים, ילדים מתרוצצים בגינה ולא תקועים מול המחשב, ומתאמים אחד עם השני מפגשים וחוויות. כבר איבדתי את התחושה הזו שהכל בסדר. שיש מי שדואג ותומך, והילדים גדלים במקום נעים ועוטף.

מצד שני, אני רוצה את כל השירותים של ימינו, אבל שיהיו עם כיוון קהילתי: פארק מסודר ומטופח, מרכז העשרה לילדים, חינוך מתקדם, חללי עבודה משותפים, גינה קהילתית ואפילו מכולת שיתופית.

אחרי שראיתי דברים כאלו בחו"ל, מתברר שיש מיזם שיתופי שנבנה בישראל ומתגבש ממש עכשיו. 'בצוותא', השכונה השיתופית הראשונה של ישראל, מוקמת על עקרונות ה-Co Living, שהופכים להיות מקובלים יותר ויותר בקהילות מכל העולם, שרוצות לשמור על מעורבות קהילתית של התושבים. את השכונה החדשנית בחרו היזמים להקים בעיר החדשה ביותר בישראל, חריש – מרכיב חשוב מאוד באג'נדה הקהילתית.

השכונה השיתופית באמסטדרם, אבל עם טוויסט ישראלי

בחיפוש שלי אחרי מימוש של חזון שיתופי בשכונה מודרנית, הגעתי לשכונת 'וריבורכט' באמסטרדם, שהוקמה ב-2007 על ידי מספר פעילים שאיתרו מתחם פנוי והחליטו להקים קהילה שיתופית מאפס.

את הקסם של השכונה אפשר להבין אחרי סיור של כמה דקות – יותר מ-50 משפחות חיות בשכונה בשלווה, במתחם שכולל בין היתר חדר אוכל, סדנה, גינה, מרכז פעילות וטיפול בילדים, בית קפה, מעגן סירות ואפילו תיאטרון. השכונה נחשבת להצלחה מסחררת, ומכל העולם מגיעים אליה כדי ללמוד על הדרך הנכונה לחיים.

עכשיו, גם בישראל למדו את המודל, והתוצאה היא 'בצוותא', שכונה שיתופית ישראלית, שמותאמת לצרכים שלנו.

מה אנחנו צריכים בשכונה שיתופית בישראל, בעצם?

אם הייתי צריך לעשות רשימה של שירותים קהילתיים שאני חולם עליהם בשכונה שיתופית, הייתי מגיע ככל הנראה לרשימה מצומצמת יותר ממה שעומד להיבנות ב'בצוותא'.

עבור הפרילנאסים של העידן המודרני ואלו שעובדים מהבית בחלק מהימים, מוקם בשכונה חלל עבודה שיתופי, עם כל השירותים הנדרשים. חלל עבודה הוא נקודת מפגש לשיתוף ידע, יצירת קשרים חברתיים ועסקיים, והתפתחות משותפת. ובכל מקרה, זה עדיף על עבודה בתוך ההמולה של הבית והמשפחה.

כדי להוציא את הילדים מהבית ולעזור להם ליצור קשרים ולהינות מתכנים שהם מעבר לתוכניות ריאליטי, מרכז ההעשרה והמצוינות של השכונה מציע מסגרת בטוחה, נעימה ומחבקת. במרכז צפויים להתרחש שיעורי העשרה, חוגים, פעילויות וסדנאות, וגם שטחי לימודי משותפים. אפילו הגנים ובתי הספר, שנוטים להיות מוסדות מאובנים ועתיקים, יכללו בשכונה מרחבי למידה ושיטות הוראה פרוגרסיביות מבוססות-קהילה.

עוד חלקים בפאזל השכונתי: חנות שיתופית להחלפת מוצרים וציוד, גינה קהילתית וירוקה, אולם לאירועים פרטיים של הדיירים, ואפילו תשתית לסופרמרקט קהילתי, קואופרטיב שמוזיל את המחירים ומשתף את כולם ביוזמה. הכל כדי לממש את הערכים של השיתוף, האחווה והחיבוק של הקהילה.

אני רוצה משפחה שמחה, וגם להגשים את עצמי. בלי להתפשר על אחד מהם

מתקנים וחללים שיתופיים זה מצוין בתיאוריה, אבל קהילה מורכבת מאנשים. הייחוד של שכונה שיתופית, הוא הידיעה שמי שמגיע לשם יחד אתכם, מגיע מאותה אג'נדה, מאותה מטרה פשוטה לכאורה, שלא ממש קיימת בערים הגדולות: ליצור עולם שבו הקהילה היא משפחה, עם ערכים משותפים, עזרה הדדית, קשר הדוק בין החברים והשכנים. כולם באים מאותו הווי ורצון לחלוק, לשתף ולתמוך, להיות שייכים. השייכות הזו, שכל כך חסרה לנו בבנייני העיר המנוכרת, בהם השכנים 'מתקמצנים' על חיוך במעלית. ואם חשבנו שמושב פסטורלי הוא התשובה, גילינו יישובים עם בתים מרוחקים ומנותקים אחד מהשני, שמכניסים כל משפחה לבועה משלה.

בסופו של דבר, השייכות האמיתית, שבונה ומחברת בין האנשים, תורמת לרמת האושר של בני המשפחה, ומאפשרת התפתחות אישית במקביל.

מתי בפעם האחרונה חיי החברה שלכם היו ממש בדלת ממול, או בבניין הסמוך? מתי קיבלתם הזמנה לארוחת שישי אצל שכנים שהם גם חברים? או נעזרתם בהורים האחרים כדי שיאספו את הילד מהגן כשאתם מאחרים מהעבודה, במקום לטרטר את סבא-סבתא? בשכונה אידיאלית כזו, פחות צריכים לגור קרוב להורים שיגבו אותנו.

אם להודות בכך, חיי החברה של רובנו כרוכים בנסיעה לחברים בעיר אחרת (כאשר במקביל אנחנו לא אומרים שלום לשכנים בבניין). השכונה השיתופית 'בצוותא' תאפשר לכם לזכות בקהילה קרובה ומחבקת, כמו שהרגשתם בתור ילדים, וכמו שחלמתם עליה כשתגדלו ילדים בעצמכם.

מה עם הילדים, באמת? כשהחברים שלהם גרים מטר מהם, וכל הזמן יש גורמי משיכה ואטרקציות- הילדים שלנו יצאו יותר מהבית, יעזבו את המסכים ויחוו את העולם שבחוץ, בדיוק כמו שהיה לנו כשהיינו קטנים.

בקהילה כזו, אתם כבר לא גרים בשכירות וחיים על זמן שאול – אלא באים לתקוע יתד ולהרגיש ביטחון בעתיד משותף.

איפה אפשר להעיז ולהקים שכונה שיתופית? בעיר החדשה שבה אנחנו קובעים את העתיד

נכון, לעבור לשכונה שיתופית הוא צעד חשוב בחיים. אבל לפי איך שאני מרגיש, כדי לממש את הדרך הנכונה לחיים, אני צריך לחיות במקום בו אני מכתיב לעצמי את העתיד ולעשות שינוי.

אם חושבים על זה ככה, ההחלטה להקים את 'בצוותא' בחריש, השכונה החדשה בישראל, שתוכננה ממש מאפס – היא החלטה נכונה וחכמה.

אם יש לי חזון שאפתני, כזה שדורש שכונה עם DNA ייחודי, שכונה שקובעת לעצמה את העתיד שלה, המקום המתאים בשבילה הוא חריש, בה מתרחש תהליך דומה – קהילה צעירה ומגוונת שהולכת ומתגבשת ברגעים אלו. עיר שקובעת את ה-DNA של עצמה.

הקונספט של שכונה שיתופית יכול להתממש רק בעיר שהיא קונספט. חריש נבנתה להגשים חלומות 'מאפס' עבור הישראלים, ולכן היא תוכל להכיל בתוכה את השכונה הכי חדשנית בישראל.

והבונוס? חריש נמצאת במרכז, עם נגישות נוחה למרכזי התעסוקה (למי שעדיין לא בחר להיות פרילאנס ולעבוד בחלל העבודה המשותף) ולמרכזי הבילוי של המרכז והשרון. בשורה התחתונה, זה נשמע כמו חלום- גם קהילה תומכת ועוטפת, גם כל מה שאני צריך מתחת לבית, וגם חיבור למרכז העניינים.

ועכשיו, כל מה שנותר לי הוא להפסיק לדמיין, ולהתחיל להגשים. להפסיק להתנכר, ולהתחיל לשתף ולהשתתף. להיות שייך לקהילה סביבי, לתת לה לקחת אותי קדימה, ולעזור לה לצמוח.

לפרוש רשת ביטחון סביב בני המשפחה, בכל רגע ביממה ובכל היבט בחיים. שיתופיות היא העתיד, ומתברר שהיא כבר כאן.

הצעד הבא בחיים – הצטרפות לקהילה שהיא משפחה. השאירו פרטים וקבלו את המידע המלא כאן תוכלו לקרוא עוד קצת על 'בצוותא'>>

מה את/ה חושב/ת?

3 נקודות
Upvote Downvote
הבנתי את החחש האמיתי שלי מהשקעות וזה גרם לי להמנע

אותי לא יתפסו לא מוכן בפעם השנייה, להשקעה הבאה עשיתי שיעורי בית

הטעויות הקלאסיות שאנחנו עושים בניסיון לשים קצת כסף בצד