עורך ראשי
כפר יונה הפכה לעיר לפני 4 שנים, אבל כששואלים את התושבים, הם לא מרגישים בשינוי. נדמה שהזמן עצר מלכת והמקומיים שלא מכירים אמת אחרת, אינם נהנים מהעוצמות והשירותים של עיר.
התושבים החדשים, אלו שמאכלסים את שרונה, מגיעים מערים מפותחות, רגילים לתנאים טובים ומסרבים לקבל את רמת השירות והתנאים שאינם מתיישבים בקנה אחד עם תפיסתם את מהות המגורים בעיר.
בעיר ממוצעת היינו מצפים שיהיו כמה בנקים, בכפר יונה נפתח רק בנק הפועלים.
היינו מצפים שיהיו כספומטים פעילים, בכפר יונה קיימים שניים אחד מהם אינו פעיל ובשני נגמר הכסף עד חמש אחר הצהריים.
על סניף הדואר לא מומלץ לכתוב, אם ניסיתם פעם לקבל את שירותיו, בטוחה שתעשו הכל כדי לא לחזור לשם בשנית.
מה לגבי מרכזים קהילתיים, אזורי מסחר, מסעדות, בתי קפה- כל אלו עדיין לא קמו.
גם רשתות סופר מרקט לא ממהרות להגיע לכפר יונה, למעט אחד שמחיריו לא תחרותיים בעליל.
נדמה שהעיר רדומה, עיר שינה, שהתושבים בה נאלצים ליסוע מחוץ לעיר כדי לקבל שירותים בסיסיים.
האם הבעיה טמונה בעיריה, אולי במי שעומד בראשה?
זה האחד שלא הוחלף כבר 41 שנים, שולט בה ביד רמה, בכל הנעשה או יותר נכון להדגיש שלא נעשה, וזאת בכדי להסתיר את העובדה שהוא עייף ותשוש, נוטה להשתיק אנשים ומתנגד לשינויים.
ניהול עיר מצריך מאבק תמידי בכל הגורמים החיצוניים במשרדי הממשלה והפנימיים בתוך העיריה, גם ההתמודדות עם התושבים אינה קלה, אלו הם לקוחותיו השקטים שלא יודעים מה טוב עבורם, לא מכירים עולם אחר, טוב יותר, מסתפקים במועט ושותקים.
אבל עכשיו כשהעיר צמחה והאוכלוסיה התחזקה בתושבים מבחוץ, כבר לא קשה להבין שמשהו בעיר הזאת מתנהג כמו עיירה, שראש העיר אינו עושה את העבודה.
הדוגמא הטובה ביותר להמחיש את הבינוניות היא החינוך.
בכל תקופת בחירות, הסלוגן הניצחי של מרבית המתמודדים בכל עיר, מתייחס לחינוך, לדור העתיד.
האם יש בכפר יונה יתרון עצום שמצליח לחפות על החינוך, על העדר התקצוב של שנת לימודים אחת בשכונה הכי נחשבת- שרונה.
הרי נבנה עבורה בית ספר, אבל הוא ישאר סגור.
הפתרון העגום של העיריה מתבצר בהעתקת התלמידים לשכונת יפה נוף המרוחקת, ההצעה הזו אינו הולמת ולא פותרת את בעית התושבים ובראשם התלמידים.
מדוע שאלו הצעירים שעולים לכיתה א' ו – ב' ילמדו רחוק מביתם עם ילדים שאינם שכנים שלהם, יפוצלו בין כמה כיתות וכאשר יהפכו למסת תלמידים משמעותית בשנה הבאה, יועברו פעם נוספת לבית הספר בשכונה שלהם. הרי זה לא אותה כיתה, לא אותם החברים וגם לא אותו צוות מורים.
העירייה מנסה להצדיק את הפתרון שנתנה ולשכנע שבית ספר צומח הוא חסר תכנים, חסר עוצמות בשל מספר מצומצם של תלמידים.
הורי שרונה אינם קונים את הנימוקים שמנסים למכור להם בעיריה ומתעקשים על תיקצוב לטובת פתיחת בית הספר בשרונה עוד השנה.
תקציבי עתק בגובה עשרות מליוני שקלים נכנסו לקופת כפר יונה בזכות שרונה, לאן הלך התקציב, האם יש מטרה חשובה יותר מחינוך? האם כל כך קשה לממן שנת לימודים אחת ללא העזרה של משרד החינוך, עד לשלב שיתווספו אליו עוד ועוד תלמידים שיעברו להתגורר בשכונה.
בשל החלטת ראש העיר לא לפתוח את בית הספר החדש, מתעצם הכעס של תושבי שרונה.
וועד השכונה מדבר על תחושת קיפוח, על הזנחת התושבים מהרגע הראשון, זועם על כך שהכספים אינם מנוטבים בין היתר גם לתושבי שרונה.
קבלת פנים כזו עגומה עוד לא הייתה בהיסטוריה של מדינת ישראל.
תושבי שרונה זועמים ונחושים בדעתם להלחם בכל הכוח ובכל האמצעים הכשרים שעומדים לרשותם לשנות את גורל העיר וכמטרה ראשונה להבטיח חינוך איכותי בתוך השכונה לתושבי שרונה.
הכותבת היא חני בלייכר, תושבת חדשה בכפר יונה, שכונת שרונה.
