עורך ראשי
תארו לעצמכם את החיים רגע אחרי שהכאב הזה, ששיגע אתכם, נעלם.
כמה הקלה תרגישו, כשתוכלו לבצע שוב פעולות יום יומיות פשוטות ולחיות את חייכם ללא תלות במשכי כאבים. זהו הסיפור של אימא שלי, אישה אמיצה, שהחליטה לא לקבל את זה שככה זה. אבל בעצם זה הסיפור של ההורים והסבים של כולנו.
החיים של כולנו מתחלקים ללפני ואחרי משהו. לפני הילדים, אחרי הפנסייה. לפני הקידום, אחרי שעברנו לבית החדש. החלוקה הזו יכולה להיות נורא ברורה, משמעותית לא רק לנו, אלא גם לסביבה והיא יכולה להיות נורא אישית, תזוזה קטנה בייקום, שרק אנחנו והקרובים לנו ביותר, נבחין בה. עבור אימא שלי, זה היה הרגע הזה שבו הפסיק לכאוב לה הגב.
ההקלה לא התרחשה ביום אחד, בדיוק כמו שההחמרה לא באה כרעם ביום בהיר.
בהתחלה היה לה קשה ללכת, אחר כך להתכופף. מדי פעם, כשהרימה את הקטן של אחי, קלטתי אותה מחזיקה ביד אחת את צד הגב ונאנחת קלות. היא תמיד אמרה שזה שם דבר, הגוף כבר לא מה שהיה פעם. אחר כך היא כבר הפסיקה לבוא לטיולים משפחתיים בשבת, נו מלא.
לא אחת כמו אימא שלי תתלונן על דבר פעוט כמו כאב גב טורדני. היא, הבכורה מבין שבעה אחים שגידלה וחיתלה את כולם, בימים שבהם חיתול שלא מבד היה רק חלום רחוק.
רק לפעמים, שכבר ממש כאב לה, ראיתי על הפנים שלה את המבט המופתע הזה, שהיא הבינה שאת הפעולה הזו היא כבר לא יכולה לעשות, בלי להרגיש את הגב.
הרופא הגדיר את זה כאב כרוני. מצבים בהם הכאב נמשך לאורך זמן ואינו מצליח להתרפא.
לפי מחקרים שונים, שליש מהאוכלוסייה בעולם המערבי סובלת מכאב כרוני ויש גם לא מעט שסובלים ממוגבלות חלקית או מלאה, בשל הכאב. כאב כרוני, כך מסתבר, אינו שמור רק לגב
ונפוץ גם בכתף, בצוואר ובברכיים.
"בסך הכול אנשים חיים עם זה" מלמלתי לעצמי כששמעתי אותה נאנחת בשקט, בולעת אופטלגין בהיחבא. אחרי הכול, היא כבר לא אישה צעירה. פעם אחת, כשהיינו לבד במטבח, אני עומדת מול השיש והיא על כיסא, היא העזה לשאול אם זה הגיוני שאדם צריך לקחת כל כך הרבה משככי כאבים בשביל לבצע פעולות פשוטות, לא הייתה לי תשובה. ידעתי רק שאני רוצה שאימא שלי תחזור להרגיש טוב יותר ותוכל לחיות את השנים שעוד נותרו לה, בנוחות מרבית.
אחרי כמה חודשים של בדיקות, מספר סוגים של משככי כאבים ואפלו זריקות להפחתת הכאב, היא החליטה שנמאס לה. "קראתי כתבה על תרופות ואיך הן פוגעות בכבד" ציטטה מראשה איזה נתון שקראה בשיטוטי הלילה באינטרנט. "בגיל שלי, אם גם הכבד יילך לי, אף אחד לא יעשה לי השתלה ובכלל יש עוד דרכים לטפל בכאבי גב"
המידע הזה אגב, עומד בקנה אחד עם ההמלצות החדשות שפירסם איגוד הרופאים האמריקאי ועם המלצתו של פרופסור דניאל רייס, מבכירי האורתופדים בישראל, שטען מעל במות שונות
ש- בכאבי גב, יש להעדיף טיפולים כגון הידרותרפיה, דיקור, פיזיותרפיה או לייזר רך שאינם גורמים נזק ולא ישר לרוץ לפתרון כימי.
בכלל רופאים רבים מאמינים כיום, שיש לטפל בבעיה של כאב כרוני באופן נקודתי, עם כמה שפחות נזק לאברים אחרים ובטח בלי ליצור בעיות נוספות. אחרי הכול, אחת הבעיות של כדורים וזריקות נגד כאבים זה שהגוף מתרגל אליהם ומפתח עמידות, מה שמכריח את המשתמש ליטול מנה גדולה יותר וכך נוצר מעגל קסמים שאין ממנו מוצא.
אימא שלי החליטה לעצור את זה. זריקות נגד כאבים עשו לה בחילה, אין סוג של משכב כאבים שהיא לא ניסתה (כן גם חזקים מאוד ) והכאב, גם אם השתפר לרגע, היה רחוק מלהיעלם.
כך החל המסע שלה בנבכי הרפואה המשלימה. התורים בקופת חולים היו כל כך ארוכים שהיא החלה ללכת גם באופן פרטי לכל מי שנראה לה. יש כאלה שנתנו לה כוסות רוח בצורה של הבטחה מהיום למחר. אחרים דווקא נשמעו הגיוניים והקלו על הכאב, אך הבהירו שמדובר בתהליך.
אימא שלי מעולם לא הייתה אישה סבלנית, בטח לא שכואב לה והשגרה שלה נפגעת.
אל הטיפול בלייזר רך או בשמו השני, לייזר קר, היא הגיעה בעקבות המלצה של מכרה.
עד אז אימא שלי (וגם אני ) שמעה על לייזר בהקשר של הסרת שיער וביטלה את ההמלצות בהסברים שהיא בגילה, כבר לא שעירה כמו פעם, תודה.
אחר כך כבר באה ההדגמה וההיגיון מאחורי האור הקטן הזה, שחודר לרקמות וגורם לשחרור אנדרופינים שמשככים את הכאב. (היגיון תמיד עבד נפלא על אימא שלי, אתם יודעים מה עבד יותר טוב? הקלה. ) וזה לא רק שפתאום הגב הפך להיות איבר כזה שפשוט נמצא שם, כמו יד או אוזן שאתה יודע שיש לך, אבל לא נותן להם יותר מדי חשיבות במשך היום. אלא גם העובדה שהמכשיר הקטן הזה, שלימים הבנו שקוראים לו בי-קיור , מעודד יצירת אינזימים שנלחמים בדלקת, ממריצים את הדם באזור הנגוע ומסייעים לניקוזה.
היתרון הגדול של בי- קיור זה שהוא קטן. מה שהופך אותו לנייד ומתאים לשימוש בכל מקום, בזמן שמתאים לאימא שלי. נגמרו הימים בהם היה צריך לקבוע תור, לתפוס אוטובוס ולבזבז חצי יום בשביל לקבל קצת הקלה. עכשיו אימא שלי מטפלת בעצמה בבית, כשהיא יושבת על הכורסא האהובה עליה, צופה בתכנית היומית שלה. (כן, נו בגילה לכולם יש תכנית יומית ) השגרה חזרה להיות נעימה ונטולת כאבים ואני קיבלתי את אימא שלי חזרה.
החיים של כולנו מתחלקים ללפני ואחרי משהו, לפני הילדים אחרי הפנסייה. לפני הקידום, אחרי שעברנו לבית החדש. עבור אימא שלי זה היה הרגע הזה שבו הגב הפסיק להטריד אותה וכאב כרוני הפך להיות משהו שיש לו פתרון ולא עוד גזרה משמיים, שצריך להשלים איתה.
